New Balance MT110 – נעלי שטח סמי-מינימליסטיות

המעבר לנעליים מינימליות, על פי כל ההמלצות, הוא מעבר שצריך לעשותו בצורה מדורגת. לכן, לאחר חפירה אינטרנטית עמוקה, כשהתחלתי את תהליך המעבר לנעליים מינימליות לפני קצת פחות משנתיים, קניתי לי זוג של נעלי MT101 של ניו-באלאס, בהמלצת כמה בלוגרים וחברים, כנעל מעבר והסתגלות לנעל שטח שהיא יותר מנימלית, עם דרופ מופחת ומשקל קליל. במקביל, התחלתי גם לרוץ מרחקים קצרים יותר עם נעליים יותר מינימליות כמו Vibram Five Fingers או זוג נעלי Vivo Barefoot שהיו ברשותי.

ככל שהעבודה על הפסיעה הייתה יותר אינטנסיבית והקמ"רים על הנעליים המינמליות התארכו, ככה הבדל הגובה של ה 101 (8 מ"מ דרופ) התחיל להפריע לי יותר והרגשתי שאני לא מצליח להרגיש את הפסיעה עם הנעל, וחיפשתי נעל עם דרופ מופחת ומידת הגנה דומה.

רציתי נעל מינימלסטית יחסית, אבל שתספק הגנה לכף רגל באיזור השטח האגרסיבי יחסית שבו אני רץ. ברורה לי הפשרה,שהנעל לא תהיה "מינימלית אמיתית", פשרה שאני חי איתה בשלום, אבל לא היו הרבה אפשרויות בשוק באותו הזמן.

כשה MT110 יצאה לשוק, שמחתי מאד. הנעלֿ, על הנייר, הייתה הדבר האידיאלי שחיפשתי :

– דרופ מופחת של 4 מ"מ (14:18 מ"מ)

– תא אצבעות גדול ורחב

– משקל קליל

– הגנה מפני סלעים שתעזור לי, בשטח האגרסיבי של הכרמל, למרחקים הגדלים של 15-20 ק"מ ויותר.

– מחיר אטרקטיבי ( 65$ אחרי הנחה ב runningwarehouse.com)

לאחר שחפרתי עמוקות באינטרנט על הנעל השתכנעתי שזאת הנעל שאני מחפש, ושתענה על הצרכים הנוכחיים שלי.

המידה שהזמנתי הייתה זהה לזאת שנעלתי ב-101 (13 אמריקאי, שקול ל 47-48 ישראלי), והייתה אמיתית ונכונה.

סוליית הנעל בנויה מגוף גדול ויחסית רך שאמור להגן ולשכךֿ, ושתי לוחיות גומי חזקות בחלק הקדמי והעקב של הסוליה שמגנים מסלעים. הנעל נבנתה למידותיו ולפי פידבק של אנטון קופריצ'קה (מקווה שאני מבטא זאת נכון בעברית), רץ אולטרה מדופלם בעל נטייה לנחיתה על חלק כף הרגל הקדמי (Fore Foot Runner).

בריצה הראשונה עם הנעליים שמתי לב לכמה דברים:

1 . בניגוד למה שכתבו בלוגרים אחרים, אני מצאתי שלא נוח לרוץ עם הנעליים ללא גרביים. החלק העליון של הנעל בנוי משתי שכבות, אחת פלסטית חיצונית (להגנה מפגעי הסביבה), והשניה סוג של בד נושם פנימי, שאמור להיות נעלים למגע עם הרגל. אני מצאתי שהבד המשוחרר יוצר כפלים ולוחץ על כף הרגל ויוצר תחושה לא נעימה, והעדפתי להמשיך לרוץ בהן עם גרביים. אציין שאסתטית לא מצאתי את הנעל יפה במיוחד, ועד היום אני לא מחבב את המראה הפלסטי שלה.

2. מרכז הסוליה, שקוביות השוקלד שלו הן על החומר הרך של רוב הסוליה, בעל הגבהה קלה, שנותן תחושה מוזרה בכביש, אבל מהר מאד מסתדר בשטח (ויותר מזה, נשחק, אבל לזה נגיע מייד). התחושה הראשונית היא כמו דורכים על אבן גדולה ועגולה במרכז הנעל. פסיכולוגית חשתי שהנעל מכריחה אותי להחליט אם אני נוחת עם החלק הקדמי של כף הרגל או העקב, ודווקא אהבתי את התחושה הזאת, שהזכירה לי לנסות לנחות קדימה על החלק הקדמי של כף הרגל.

3. הנעל יושבת נהדר על כף הרגל ומחזיקה אותה היטב. אני אוהב שהעקב מוחזק היטב, והעובדה שהנעל באה בלי מדרס פנימי עוזרת מאד.ֿ

4. לאחר ריצה או שתיים, קוביות השוקולד במרכז הסוליה נמחצו לחלוטין (ראו תמונה למטה). לא לגמרי הבנתי האם זה As Designed, אבל כל כך נהנתי מהנעל, שקיבלתי את זה כמו שזה, והמשכתי קדימה.

הריצות בתקופה שאחרי היו נהדרות. הנעל נתנה המון בטחון, הדרופ הנמוך היה כמעט ולא מורגש. הקוביות השטוחות לא הציקו, והריצות במהלך הימים הגשומים והיבשים היו ללא שום בעיות והאחיזה הייתה מצוינת.

רצוי לציין שההגנה הייתה בדיוק כמו שחשבתי. קצת יותר ממינימלית, אבל לא מנתקת את המגע מהשטח. ריצה על הכביש גם הייתה סבירה לחלוטין, על אף שלא הייתי ממליץ, שכן הן מרגישות מאד לא טבעי על כביש.

לאחר כ 7-8 שבועות של ריצה (ממוצע של 50-60 ק"מ בשבוע) התחלתי להרגיש כאבים בעקב שמאל ובשורש כף רגל ימין. בהתחלה, יחסתי את זה לעומס ריצה או לאיזה אבן שדרכתי עליה. אבל לאחר שרצתי בזוג נוסף, והכנסתי יד לתוך ה-110 הרגשתי שהסוליה של הנעל פשוט התעוותה לחלוטין. העיוות באופן מפתיע היה דווקא באיזורים בהם הייתה הגנה מפני סלעים.

הרגשתי מאוכזב ומרומה. אחרי פחות משלושה חודשים והרבה פחות מ 600 ק"מ הנעליים כנראה גמרו את חייהם. מריצה לריצה הכאבים הלכו וגברו, והבנתי שאני צריך להשלים עם העובדה, שלנעליים האלה יש חיים קצרים.

ניסיתי כמה ימים ושבועות ליישב בתוכי את השאלה האם הטרייד-אוף בין המחיר, ההתאמה שווה את מהירות השחיקה של הנעל. בחושבי על זוג הנעליים הבא, התלבטתי רבות האם ללכת שוב על ה 110 או לנסות נעל אחרת שתהיה אמידה יותר.

אין שום ספק שהנעל שנבנתה לרצים שנוחתים יותר על חלק הקדמי של כף הרגל (אנטון קורפיצ'קה), בזמן שאני רץ Midfoot, ונוטה לנחות על מרכז כף הרגל והסכין החיצונית (שם סימני השחיקה הברורים), וככה קיצרתי את חיי הסוליה.

לאחר התלבטות, החלטתי שאני הולך לנסות כמה זוגות אחרים, ובנוסף לחכות ל MT1010, שאמורה לצאת ביולי 2012, שכן היא אמורה להיות בעלת סוליה אחידה להוות סוג של תחליף / אלטרנטיבה ל MT110.

שורה תחתונה:

כשרצים בשטח אגרסיבי, מתאמנים לאולטרה ועושים הרבה קמ"רים בשבוע, נעליים נגמרות מהר, זה עובדה. שאלת התועלת מול מחיר היא שאלה חשובה וקריטית כדי לשמור על בריאות, הכיס וההנאה מהריצה.

במבחן הנוחות וההתאמה, מאד מאד נהנתי מהנעליים. במבחן השרידות, התאכזבתי מאד. ציפיתי שיחזיקו יותר, והתאכזבתי מהמהירות שבה לא רק נשחקה מרכז הסוליה (שתי ריצות) אלא שבה הנעל למעשה הפכה מעוותת ובלתי ניתנת לשימוש כמעט. אולי המשקל שלי (85 ק"ג) והמידה הגדולה (47-48) תרמו את חלקם.

למי אני ממליץ על הנעל הזאת ?

למי שמעוניין בנעל מעבר למינימליזם, שלא עושה הרבה קמ"רים שבועיים (פחות מ 40-50) בשטח אגרסיבי או לחלופין רץ שטח קליל יחסית (סגנון הירקון ושבילים לבנים) ורוצה נעל קלה, עם דרופ מופחת, נוחה מאד ובסה"כ לא יקרה.

לא ממליץ עליה לרצים במשקל גבוה משלי.

שלא ישתמע מהפוסט שאני חושב שהנעל לא טובה, אבל לרצי אולטרה ודומיהם, לא הייתי ממליץ, אלא אם כן הם מוכנים לשלם את המחיר של החלפה תדירה וקריסת מרכז הסוליה במהירות גבוהה. אני החלטתי שכרגע זה לא משתלם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על New Balance MT110 – נעלי שטח סמי-מינימליסטיות

  1. Asaf הגיב:

    קניתי עכשיו… 37$ באמזון!

  2. שי הגיב:

    רן נהנתי לקרוא, עד עכשיו רצתי עם ה- MT110 שלי משהו כמו 50ק"מ נראה עד מתי הן יחזיקו מעמד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s