נעליים מינימליות תמונת מצב 2014

minfoot

לא יודע אם שמתם לב, אבל לאחרונה קשה למצוא הנעליים המינימליות. עשינו פוף,  והמבחר הצטצמם.רק לפני רגע היה נדמה לנו שכל העולם עובר בסערה להנעלה מינימלית, וכל היצרנים הוציאו דגמים בשצף קצף, והנה הם נגמרו, נעלמו, ומעט מאד נשאר.

בשנה האחרונה סקרתי עשרות זוגות של בוגרים, של ילדים, חלקם כבר כלל לא קיימים בשוק, מי עברו גילגול למודל מחודש ומי פשוט יצאו מהשוק לחלוטין ולא חזרו. מצאתי שחברות ששינו לחלוטין את הגישה שהובילו בשנים האחרונות.

הטרנדים בעולם המסחר בכלל ובעולם ההנעלה בפרט משתנים כל הזמן. גם הטרנד המינימלי היה סופו להסתיים ועכשיו כשענן האבק הוסר, אפשר להסתכל, לעשות בקרת נזקים ולבדוק מה נשאר לנו, ולאן השוק לוקח אותנו.

מזה זמן שאני שואל את עצמי איפה אני נמצא ביחס לכל מה שקשור להנעלה שלי, להנעלה של ילדי, הנעלה מינימלית והטרנדים ששוטפים את עולם ההנעלה, בעיקר הזה של הריצה שממנו התחילה ההתעסקות שלי בכל הנושא של מה שנמצא על כפות הרגליים שלנו.

קוראי הבלוג הותיקים יודעים שאני ״מינימליסט״. מה זה אומר ? זה אומר הרבה דברים, וזה מושג שכל הזמן הולך ומתעצב, אבל בגדול בבסיסו הוא האמונה שצריך לאפשר לכף הרגל לבצע את ״העבודה״ שלה בלהחזיק ולהזיז את גוף, ולהשתדל ולהכניס כמה שפחות מתווכים בינה לבין הקרקע.

אחרי הסערות הגדולות והמינימליסטיות שעברו על שוק הנעליים, בעיקר נעלי הריצה, בשנים האחרונות, התמונה התבהרה ואפשר לראות מה נשאר אחרי הבום הגדול.

בשנים 2009-2012 שטף הגל מינימליסטי את עולם הריצה. הוא בה בעיקר בעקבות הספר Born to Run שתורגם גם לעברית,״נולדנו לרוץ״, של כריסטופר מקדוגל. על הספר וההשפעה האדירה שלו על תעשיית הנעליים ועולם הריצה כבר כתבתי בעבר, ואין צורך לחזור.

הספר, מגובה בעשרות בלוגרים, דמויות כריזמטיות כמו Barefoot Ted ועוד, יצרו גל אדיר של באז תקשורתי בתחום על הסגולות של הריצה היחפה והמינימלית.

עשרות קוראים ועוקבים נלהבים, נישבו בקסמם של הספר וההבטחות הגדולות לריפוי ושיפור בבריאות ובריצה והחלו להתעניין, לנסות, להתנסות ולעבור להנעלה מינימלית או יחפנית.

חברות הנעליים לא עמדו במקום. הם הריחו את ההזדמנות, והטרנד של 2012 בכל התערוכות היה נעליים מינימליות. לא הייתה חברה שלא שחררה זוג כזה אם לא כמה סדרות לשוק ושיווקה אותם כמעבר לריצה ״טבעית״, ״נכונה״, ״קרובה יותר לקרקע״ ועוד ועוד..

יחד עם זאת, שוק הנעליים וכוחות השיווק האדירים שפועלים בו לא קופא על השמרים. זה אומר שהטרנד של אתמול הוא לא הטרנד של מחר, וכל עוד הנעלה מינימליסטית הייתה הטרנד חברות הנעליים הגיבו בהתאם.

2013 הייתה שנת מפנה משלוש סיבות מרכזיות כמו שאני מזהה אותן:

1. כל טרנד חייב להסתיים ורצוי בסוף העונה.

2. חברת קטנה בשם Hoka One One החלה לצבור תאוצה ומעריצים. המיינסטרים והטרנד תמיד צומח מהנישה. המינימליסטי הנישתי של האתמול נהיה הטרנדי והמקסימליסטי של העכשיו.

3. חוסר בשלות של השוק והצרכנים לעכל את המשמעות של השינוי: דרישות מנעליים + דרישות מהמשתמשים עצמם. טרנדים חולפים מהר, תהליכים קורים לאט.

profit_loss

איך בכלל שמים לב שהטרנד הסתיים ?

יש כמה מדדים פשוטים למי שעוקב באובססיביות אחרי השוק. זה כמובן שאלה של ביקוש והיצע, אבל באופן כמעט לא מודע החברות הן אלה שמעצבות את הביקוש וההיצע שלכם. ליינים שלמים של נעליים מינימליות נעלמו מהמדפים ולא חזרו עוד.

סימן נוסף הוא הגעה של הדגמים לא רק למדפי החיסולים ואתרי החיסולים, אלא גם לתחתית רשימת החיסולים, כלומר במקומות שבהם המחירים מגוכחים ממש. כשזה דגם אחד, זה אולי הדגם, כאשר זה מערכתי, רואים את זה בכל מקום.

חברות שהובילו את הטרנד כמו Merrell התחילו לאט לאט לסגת מעט מהקו המינימליסטי הקשיח שהן הציגו, ופתאום עברו לקווים הרבה יותר ״פייסניים״. סדרת ה All-Out של מרל כבר מציע 4 מ״מ דרופ, שיכוך וכו.. אלה לא ה Trail Glove הראשוניים והחלוצים באיכותם ובמינימליסטיות שלהם. מצד שני, לא יוצאים דגמים מינימליים חדשים כלל וכלל. אפילו Vibram הוציאו דגמים של VFF עם EVA…

מגמה נוספת ששמתי אליה לב הוא היעלמות הדגמים המינימליים לילדים. נעליים שסקרתי כאן בשנה האחרונה הלכו ונעלמו ולא חזרו Merrell Flux Glove, New Balance Minimus Kids KV20 ועוד..  ליין הנעליים המינימליות לילדים של Merrell כמעט ונעלם לחלוטין. אני אתייחס לזה בהמשך, אבל זה עוד סימן של מגמה של סופו של הטרנד.

KV20

New Balance KV20

בעודי מחפש לבני זוג נעליים נוכחתי לדעת שכל הדגמים שקניתי לפני שנה הם כבר ממצאים נדירים ופשוט כמעט ואין להשיג אותם. דגמים חדשים ומינימליסטים לא מופיעים במקומם. אלה הוחלפו בדגמים פחות מינימליסטיים בעיקרם. למשל ה Minimus הוחלפו ב Minimus 1010 גרסת השבילים המרוככת של New Balance. ה Trail Glove Kids הוחלפו ב Protera Kids או MixMaster Kids, גרסת נעל הטיולים הקלה של Merrell שאמנם היא לא ממפלצות הטראקים של פעם, אבל מינימלית היא ממש לא, וגם עם דרופ משמעותי לילדים.

זאת מגמה בולטת של חזרה של שני צעדים אחורה באגף השמרנות. זה נראה היטב בכל התעשיה. בריצה, בזו של הבוגרים וגם בזו של הילדים.

ויש לה סיבות מגוונת.

details

מדוע טרנד ההנעלה המינימלית הסתיים ?

כמובן שכל מה שאני אכתוב כאן הוא דעתי ופרשנות שלי שאפשר להסכים או שלא להסכים איתה.

אני חושב שהמגמה העיקרית שהביא לסיום של ״הגל המינימליסטי״ ששטף את עולם ההנעלה היא שילוב של כמה דברים:

1. כוחות שוק – מגמות וטרנדים שחייבים להתחלף

2. פרשנות של המושג מינימליזם

3. העדר תוכן, הסברה והדרכה ניאותה של ההבנה במעבר להנעלה מינימלית.

4. המאמץ הפוטנציאלי שמעבר להנעלה מינימלית דורש שלא מתאים לקהל הרחב

5. התמתנות טבעית של השוק לאחר תנודה לקיצון

 

כוחות השוק השתנו וטרנדים חדשים שפרצו לשוק היו חייבים להחליף את הטרנד המינימליסטי. אי אפשר להחזיק קהל לאורך זמן על הייפ מסוים ולכן צריך להחליף את ההייפ כל כמה זמן. הטרנד המקסימליסטי היה ברקע עוד בשיאה של התנועה המינימליסטית ואפשר היה לראות כמעט ככתובת על הקיר איך הוא הולך לסחוף.

זה בעיקר הגיע מעולם האולטרה מרתונים, שהפך להיות המרתון החדש. זה היה כמעט מתבקש שטרנד ההוקה שמאפשר לאולטראיסטים האובססיבים לשרוף ק״מרים רבים עם פציעות, יהפוך במהרה לטרנד לוהט בין רצי השבילים הרגילים גם.

למשמעות הטרנד המקסימלי ביחס למינימלי עוד אתייחס בהמשך.

המושג הנעלה מינימלית גם היה דבר שהיה נתון לפרשנות רבה. עם ההייפ הגדול של Born to Run, התעשייה הייתה צריכה להגיב ולייצר דגמים מתאימים. אבל מה זה מינימלי ? מינימלי ביחס למה ? ביחס למה שקיים במיינסטרים ? ביחס למה שמינימליסטים מגדירים מינימלי ?

האם מינימלי זה הדרופ בנעל ? האם זה עובי הסוליה ? האם זה הרוחב של הנעל ? האם זה חייב להיות הכל ביחד ? Rock Plate זה מינימלי או לא ?

וככה התחילה פרשנות שלמה וגם מיתוג, חלקם מינימליים יותר, חלקם פחות (שוב הכל יחסית) והציבור מצא את עצמו מבולבל מול ההיצע, השמות והתכונות, ולא בטוח מה הוא הדבר הנכון והטוב בשבילו. האם זה 4 מ״מ דרופ או 0 מ״מ, האם זה סוליה של 5 מ״מ, 10 מ״מ או 20 מ״מ (אבל שטוחה !), וכו…

הדבר הזה גם גרם לסדרות שלמות של נעליים ״מבולבלות״ שלא החליטו מה הן בדיוק. הקהל הגיב בהתאם. כשאתה לא מבין מה מוכרים לך, אתה לא קונה, וככה ליינים שלמים (מליין המינימוס של ניו-באלאנס למשל), התגלגלו צ׳יק צ׳ק למדפי החיסולים.

שתי הסיבות הבאות (3+4) שלובות היטב אחת בשניה, ולדעתי הן חלק מרכזי בעובדה שמינימליזם לא קיבל אדפטציה יותר רחבה.

אנחנו דור חסר סבלנות לתהליכים ושינויים. הכל אצלנו אינסטנט ומהיר. ככה גם רוב אלה שרצו לעשות מעבר להנעלה מינימלית. רבים הרצים שניסו, על פי פרשנותם, הבנתם או מאמר כזה או אחר, לעשות מעבר להנעלה מינימלית שבמקרה הטוב נגמר באכזבה ותסכול מהצורך לרדת בק״מרים, הנעליים המוזרות ולא נוחות לעיתים, ובמקרה הרע בפציעה משביתה.

הנסיונות מעבר הכושלים היו גם כרוכים בעובדה שבזמן שחברות הנעליים רצו לרכב על הגל, למכור כמה שיותר והשוק הוצף בדגמים, לא הייתה מספיק חשיפה / הדרכה / מידע לכיצד מבצעים מעבר להנעלה מינימלית. למורכבות ולמודעות לעובדה שלא מדובר בהכרח בתהליך מהיר, ולא בהכרח רצוי או כדאי לכל אחד.  תעשיית הנעליים, כפי שכבר הבנתם מכל הפוסטים הקודמים, לא מתעניינת באמת בבריאות שלכם, בין אם זה בנעליים שפוגעות בבריאות שלכם, ובין אם זה נעליים מינימליות שתעשו מעבר מהיר מדי אליהן ותסבלו מפציעה כתוצאה מניוון רב השנים שלכם.

המונים ניסו לעשות את המעבר ובהעדר מידע והדרכה, בשילוב עם חוסר סבלנות, נטשו את הניסיון. כי המעבר למינימליזם דורש הסתגלות, סבלנות ומתינות. הסתגלות,סבלנות ומתינות אלה תכונות שאין לנו זמן בשבילן, בעידן שלנו

הסיבה האחרונה והמרכזית לשינוי היא דווקא דבר שבמהותו הוא חיובי, אבל למינימליסט האדוק קצת פחות, הוא האקוויליבריום. נקודת שווי המשקל.

טרנד המינימלים לקח את שוק ההנעלה לקיצון שהוא לא ממש היה מוכן לו. הוא גם לא התאים למודל הכלכלי של יותר נעל וטכנולוגיה=יותר כסף.  השילוב של ההבנה שהמעבר לא יכול להיעשות מהר מדי, הן מבחינת התעשיה והן מבחינת הרצים, גרם לכך שהחברות, כולל אלה שהובילו קווים מינימליסטים, מיתנו את הקווים, הוסיפו מעט שיכוך, הגביהו מעט את הדרופ ועצרו באיזשהי נקודת אמצע בדרך בין נעל מסורתית לנעל מינימליסטית באמת.

ככה למשל ברוקס פיור בגרסתם השלישית כבר נהנים מדרופ של 6.5 מ״מ, ביחס ל 4 מ״מ בדגמים הקודמים. Merrell הוציאו סדרות טיולים עם דרופ מופחת של 4 מ״מ, נעלי ריצת שטח Trail Acend עם דרופ 0 אבל שיכוך ו Rock Plate ויש עוד דוגמאות לרוב.

הטרנד המינימליסטי עשה דבר חיובי, לטעמי, לעולם ההנעלה השמרני, וניער אותו ויצר דור חדש של נעליים יותר קלות, בעלי דרופ יותר מתון, נייטרליות יותר, מרווחות יותר. זה שינוי משמעותי ביחס לסטטוס קוו של כמה שנים אחורה שבו כל נעל ריצה הייתה בעלת 12 מ״מ דרופ לפחות ו 20 מ״מ ומעלה של סוליה.

מבחינתי אני קצת עצוב, שכן המבחר חוזר להיות מעט מצומצם, אולם גם בשיא הטרנד מבחר הנעליים הטובות ב-א-מ-ת היה מוגבל, ולכן מבחינתם המינימליסטים תמונת המצב לא ממש השתנתה הרבה למעט העובדה שכבר לא מסתכלים עליהם מוזר כשהם רצים בפארק.

Merrell barefoot flux glove

ומה קרה להנעלה מינימלית לילדים ?

זאת אולי הנקודה שלי אישית הכי כואבת. אני חושב שההתעוררות הכי גדולה שלי בתחום של הנעלה הייתה דווקא החשיבות בהנעלה מינימלית לילדים יותר מאשר לגדולים. לבנות את הבסיס כמו שצריך, לאפשר לכף הרגל של התינוק/ילד/נער להתפתח כמו שהיא אמורה להיות.

היה נדמה לי לרגע, שהטרנד המינימליסטי, מביא ביחד איתו גם את ההתעוררות החשובה הזו. לצערי הרב, כבר בתקופת הטרנד עצמו, כשמחקרים בעד/נגד ריצה מינימלית כזו או אחרת צצו כפיטריות אחרי הגשם, היה ניתן לראות שיש התעלמות בוטה ומוחלטת מהיסטוריית ההנעלה של הנבדקים. מה הם נעלו במשך כל חייהם עד לבדיקה. הנעלה שיש לה השפעה מכרעת על הגוף של הנבדקים כבוגרים (לדעתי, ולדעת עוד כמה).

חברות כמו Merrell ו New Balance שהגיבו לטרנד ואף החלו לייצר נעליים מינימליות לילדים עם סדרות טובות יותר או פחות, אבל בהחלט פתאום להורה שרוצה הנעלה מינימלית לילד שלו, היה מבחר, וזוגות נעליים יפים ואיכותיים שמתאימים לתקופה שלנו, ולא רק כאלו שנראו כאילו נלקחו מתקופת האדם הקדמון.

k1010

 

New Balance K1010 בעלי סוליה עבה ודרופ משמעותי

בזמן שבשנה שעברה יכולתי לקנות לבני Merrell Flux Glove Infant  ואחרי זה Merrell Flux Glove וגם זוג סנדלים Teva Zilch, השנה הדגמים האלה לא קיימים, כמעט ולא מגיעים מחליפים בשבילם, והדגמים החדשים הם העתק של דגמי הבוגרים המתונים כמו ה NB 1010 לילדים או Merrell Mix Master לילדים, שלא רק שהם לא מינימליים בעליל, הם גם מציעים דרופ משמעותי, מה שהופך אותם לנעליים ככל הנעליים. אולי לא הכי גרוע, אבל בהחלט לא שינוי בכיוון חיובי.

MixMaster Kids

 

MixMaster Kids זה מינימלי לדעתכם ?

עושה רושם שדווקא בתחום הזה יש ריגרסיה, למעט יוזמות קטנות פה ושם, יצרני נישה פה ושם, המבחר חזר והצטמצם לדברים שהיו מוכרים עוד מלפני ופחות.

היו עוד סיבות שחלקן כלל לא קשורות למינימליזם. למשל, Merrell נקנתה ע״י תאגיד Wolvrine שהוא גם הבעלים של Stride-Rite, ענק הנעלת הילדים האמריקאי (הלא מינימלי בעליל). כשהמיזוג הושלם, הובהר למרל שישארו את עניין הנעלת הילדים ל Stride Rite ויתמקדו בהנעלת הבוגרים הרווחית שלהם.. כוחות השוק..

אני מאד מאד מקווה שנושא ההנעלה לילדים והחשיבות של הנעלה מינימלית לילדים יחזור לסדר היום, ושיהיה אפשר לאט לאט גם לחנך את ההורים וגם לחנך את הייצרנים לייצר את הנעליים, שעל פי תפיסתי, הם הנעליים הנכונות מגיל ינקות עד בגרות.

 

Hoka-Conquest

ומה עם טרנד ההנעלה מקסימלית ?

מה מינימליסט שכמוך אומר על זה והאם עכשיו תשנה אופנה בתור Gear Junkie ?

טרנד ההנעלה המקסימלית הגיע, כמו שכבר ציינתי, מעולם האולטרה. אולטרה הפך להיות המרתון החדש, ונעליים מקסימליות, סגנון הוקה, אומצו על ידי רבים מרצי האולטרה, שלהם הנעליים מאפשרות לטחון מאות ק״מ על פלטפורמה רכה.

קודם כל זה טרנד. כמו שמינימליזם היה טרנד, כמו שאול-סטאר פעם היה טרנד. טרנד הוא טרנד. האם הוא נכון אוניברסלית ? האם אני מתייחס אליו כמו אל מינימליזם כגישה להנעלה ?

לא, לא ממש.

יש כאלה שמנסים להקביל בין הנעלה מינימלית למקסימלית בטענה שגם נעליים מקסימליות משמרות ריצה אקונומית, הן בעלות דרופ מופחת, ידה ידה.. בעניין הדרופ המופחת יש קווי דמיון, כל השאר, לטעמי הוא דמיון פורה.

הנעליים המקסימליות באות להציע את גישה הפוכה מהגישה המינימליסטית שאומרת תן לרגליים לעבוד. לעשות מה שהן מסוגלות, ולא יותר. בגישה המקסימליסטית, הגישה היא לתת לנעליים לעבוד ולספוג, וככה הרגליים מסוגלות ליותר, כי, לכאורה, פחות עומס מועבר אליהן.

השאלה שנשארת פתוחה בחלל היא האם באמת כדאי לעשות יותר כשהרגליים לא באמת באמת מסוגלות ליותר (אם למשל הייתם רצים עם נעל רגילה או מינימלית) הוא הדבר הנכון בשבילכם ובשביל הגוף שלכם.

בשביל רצי אולטרה התשובה ברורה. הם רצים את המרחקים, גם במחיר של כאבים. שאלת הבריאות היא לא השאלה הראשונה והיחידה שמניע רץ אולטרה. רצי אולטרה על פי רוב הם מיומנים הרבה יותר, ומכירים את הגוף שלהם והתחזוקה שלו הרבה יותר טוב. אבל הקהל הממוצע של נעלי הריצה הוא לא רצי האולטרה, ולא רצים מאות ק״מרים, ולטעמי האקסטרה שיכוך הזה מיותר.

עדיף, אם כבר, ללכת על נעליים עם הגנה קלאסית של 20-30 מ״מ, ודרופ מופחת של 6-8 מ״מ מאשר לעלות לפלטפורמה של 30+ מ״מ.

הנעליים המקסימליות, לטעמי, הן כלי. כלי לרצי אולטרה, כלי להחלמה אולי לרצים שסבלו מפציעות שונות  ועם הנעליים האלה מסוגלים לעשות חזרה מדורגת לריצה (דבר שיש לו עדויות רבות), אבל לא כגישה כוללת להנעלה.

מינימליזם, על אף שהיה טרנד, הוא בעיני תפיסה כוללת של בריאות גוף וכף רגל, ולא רק גישה להנעלה, אלא גישה לחיים וזה ההבדל.

לכן, אני לא רואה את עצמי משנה את הגישה. להגיד שלא הייתי סקרן לנסות אם הייתה ההזדמנות ? הייתי סקרן, אבל לא במחיר המבוקש. הטרנד הזה הוא בדיוק מה שחברות הנעליים אוהבות. יותר נעל לבקש עליה יותר כסף. הוא משרת אותם נהדר, והמחירים בהתאם.

אני פוסח על הטרנד הזה ברשותכם, וקישור הומוריסטי לסטיבן סשן הגדול מ Xero שמסביר את דעתו הטרנד המקסימלי.

TEVA Zilch

סיכום

אין ספק ששנת 2013 הייתה שנת ההתייצבות הגדולה של ההנעלה המינימלית, ו 2014 ניראת אפילו בסימן נסיגה בעיקר מכיוונן של החברות הגדולות, שכן הקטנות המשיכו וימשיכו בנישה שלהם.

גם טרנד הקרוס-פיט שמתמתן בעולם ה fitness, ועודד את ההנעלה המינימלית תורם להשארות של חלק ניכר מהדגמים לצרכים האלה (על פי רוב שטוחים ועם מעט שיכוך לעבודה בחד״כ או קרוס-פיט ג׳ים). זה לא יעלם בקרוב וישמר אפשרויות לאלה שרוצים הנעלה ל Indoor.

אני מצאתי את נקודת האיזון שלי לריצת שטח בנעליים בעובי של 8-15 מ״מ עם 0-4 מ״מ דרופ ומעט הגנה. אולי אני ארד משם פעם אולי לא, אבל בטווח הזה עדיין יש לי לא מעט אופציות.

אני עדיין רואה וחושב שיש מקום לפתח את כל תחום ההנעלה המינימלית לילדים, ואני גם מנסה לבדוק אפשרויות לעשות צעדים מעשיים בתחום הזה כי אני רואה בו חשיבות אדירה הרבה מעבר לעולם הריצה. אני חושב שנדרש בתחום הזה שינוי מקיף בתחום החינוך, המידע והבחירה של הנעלה לילדים. זה מתחיל בהורים, קודם כל.

אני מקווה שכן יצוצו עוד כמה חברות מינימליות לבוגרים וילדים שיוציאו מבחר מצומצם אבל הפעם איכותי, עם הלקחים שנלמדו מהגל האחרון, ושמה שהיה טרנד, יחזור להיות גישה שיכולה לאט לאט לחלחל לעוד ועוד אנשים ואולי להביא אותם ואת הגוף שלהם למקום יותר טוב.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על נעליים מינימליות תמונת מצב 2014

  1. אלון הגיב:

    לאחרונה הצטרף למגוון הנעליים המינימליסטיות המוצעות בארץ יבואן שמייבא את ZEM Gear האמריקני. בינתיים ראיתי את הסחורה רק באתר "בהצדעה".

  2. נועה הגיב:

    הי,
    הפוסטים שלך מרתקים.
    שאלה קטנה, בתור מי שנועלת כל חייה כפכפים של הןויאנס בכל עונה ובכל מצב, כי זה מה שהכי נוח לי, האם היית מגדיר אותן כמינמליות?

    • ranpergamin הגיב:

      תודה 🙂

      לגבי כפכפי אצבע יש לי דעה חלוקה.

      הסיבה היא שמצד אחד הם יודעים להיות גמישים ועל פי רוב הם שטוחים.

      מצד שני יש גם סוליות קשיחות .

      הבעיה העיקרית עם כפכפי אצבע שעל אף שדווקא ברוב התרבויות השיבטיות יש חוט בין הבהונות, יש גם סגירה מאחור.

      העדר סגירה מאחור בכפכף גורמת לכך שכף הרגל צריכה כל הזמן ללחוץ את הבהונות ולהחזיק את הכפכף לרגל. תופעה נפוצה.

      לעיתים גם מבנה הרצועות הוא כזה שלוחץ מאד על גידים ורצועות בגב כף הרגל ומקצר את תנועתם ומוביל לכיווץ יתר של כף הרגל, במקום
      שתתפרס לה בכיף.

      היא מקור דווקא לבעיות ואפילו דלקות לעיתים.

      סגירה אחורית פותרת את שתי הבעיות האלה.

      כמובן שזה עדיף על עקב ועל נעליים קשיחות וצרות

  3. שחר רוזן הגיב:

    כפי שכתבת נכון, לספר "נולדנו לרוץ" היתה השפעה אדירה על המגמה על הביקוש ועל ההיצע, והמטוטלת נעה לעבר הקצה. מה שקרה ב 2013 זה חזרת המטוטלת לאמצע, להתפתחות בקצב של נישה שהיא כאן בכדי להישאר אבל כבר לא טרנד אופנתי שסוחף משתמשים ויצרנים מזדמנים.

  4. רון הגיב:

    חבל שהמגוון מצטמצם, למרות שחברות שמייצרות נעלים מינימליסטיות (VIVO, LEMS וכו') עדיין ממשיכות באותו קו.
    איפה אפשר באמת למצוא חיסולים של נעליים מינימליסטיות (הזדמנות טובה להצטייד)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s