אן דן דינו – ביקורת ארוכת טווח לשלושה זוגות נעליים

Trio_Side

כבר הרבה זמן שלא כתבתי פוסט, ובטח שהרבה זמן לא כתבתי פוסט על נעלי ריצה. אז בהחלט הגיע הזמן לעדכן אתכם במצבי הנוכחי, בהנעלה הנוכחית, המשך ביקורת על נעליים שכבר נסקרו ומגמות להמשך.

בפוסט הזה אני אתרכז בשלושה זוגות נעליים. שניים מתוכם, ההוקה והסנס פרו, נסקרו בהרחבה כאן בבלוג. את הזוג השלישי, ה Inov-8 trailroc 235 לא סקרתי עדיין סקירה נרחבת, אלא את גיסו הפחות מינימלי ה, 245.

שלושת הזוגות מהווים ספקטרום יפה של דרגות הנעלה שונות שיש היום, החל מה 235 המינימלית (יחסית) ועד ההוקה בונדי 2, המקסימלית בהחלט.

מה השתנה בחודשים האחרונים ? לא מעט. הסיפור בפנים

לא כל הפצועים (לשעבר) מכירים את הסיפור הזה, אבל יש כאלו שמאז פציעה לא מצליחים להתרומם מעל שלב מסוים חזרה לכושר/רמות אימון שהיו בהם בעבר.

כמובן שזה אישי, וכמובן שיש לזה מגוון סיבות. השנה האחרונה עם תינוק קטן, מיעוט שעות שינה, עומס בעבודה ושינויים היא מתכון בטוח לחוסר יציבות בגוף, בתזונה ועוד.. ובכל זאת, מאז הפציעה הארורה ההיא, כל פעם שאני מנסה לעלות את רף ה 25-30 ק״מ שבועיים בערך, אני נתקל בחומת הכאב והפציעות של הגוף. אם אני קצת מעלה הגוף שלי מייד מגיב.

בנוסף לכל הצרה הזאת, זה גם כבר כמה חודשים שאני סוחב / מגלגל ומתנהל עם סוג של פציעת עומס באיזור אכילס של רגל ימין (לא הרגל בה הייתה הפציעה המקורית). משהו שנע בין אכילס טנדייטיס לפלנטר פשיאטיס. כאבים שבאים והולכים והם נגזרת ישירה של עומס, (היעדר) שינה, והיעדר השקעה בשחרור (טריגר פוינטס בעיקר) ועיסוי עצמי. אני מצליח להתנהל איתה לאורך זמן ולהמשיך לתפקד, אבל היא גם משפיעה השפעה מכרעת על (אי) היכולת שלי להגביר.

ברור לי לחלוטין שכל עוד אני ב״נוהל ילדים קטנים״ אני לא באמת יכול להעלות את הכושר במידה שרציתי, ואף במידה מסוימת להחלים, כמו שצריך, תוך כדי פעילות. זה פשוט כמעט בלתי אפשר, כי איפשהו יש פשרה.

מה כן ? אני מנסה לעשות את הדברים שאני מכיר ויודע, וכחלק מזה ולעניינו של הפוסט אני משנה זוגות נעליים בנסיון לראות מי עובד לי איך, למה וכמה בתקופה הזאת. השתמשתי בשלושת הזוגות, לא יודע אם בחלוקה מושלמת של שליש/שליש/שליש אבל בהחלט כולם עבדו בתקופה הזאת.

כולכם יודעים שאני מינימליסט ובעקרון אני שואף ונוטה לדרופים נמוכים ולסוליות לא עבות מדי. אבל אני לא יחפן ולא קיצוני בנעלי הריצה שלי.

את שלושת הזוגות שעליהם אני כותב אתם כבר מכירים מפוסטים קודמים, ובהחלט אין ממש צורך להזכיר אותם. אני כן רוצה לסקור בפניכם קצת נתונים של השוואה מהשימוש והמצב של שלושת הזוגות, וזה לפני שאצלול קצת לחוויות הריצה איתן.

Trio_Sole

נתחיל דווקא מלמטה. מהסוליות. אפשר לראות שאחרי מאות ק״מ הסוליות של ה Inov-8 ושל הסנס-פרו ממש לא מתרגשות מהשימוש, וזה תחת אדם ששוקל סביבות ה-90 ק״ג. שתיהן בהחלט מראות עמידות ראויה של נעלי שטח.

ההוקה, שציינתי בפוסט עליהן שהן נעלי כביש שבהחלט אפשר לרוץ איתן שטח, מתחילות להראות סימני שחיקה. זה ניכר באיזורים מסוימים בסוליה ולמרות זאת גם היא מחזיקה לא רע.

בסה״כ בנושא העמידות והאחיזה לא חוויתי שום בעיה עם אף אחת מהזוגות.

Trio_Front

מבט חזיתי על הזוגות, יגלה לנו את אופי ה Toe Spring שלהן, שהוא ההגבהה בחלק הקדמי, שעיקרה הוא אסתטי אבל גם אמור ״לעזור״ בגילגול כף הרגל. אישית, אני חושב שהוא מיותר לחלוטין. יותר מזה ? אני חושב שבנעל מינימלית יחסית כמו ה Inov-8 trailroc 235 לא אמור להיות toe-spring כזה משמעותי. להגיד לכם שזה ממש הדבר שמפריע לי לרוץ ? לא ממש, פשוט חושב שלמעט אסתטיקה אין לו סיבה ראויה.

כמובן, שבהוקה הגדולות, ה Toe-Spring הוא גדול ומשמעותי. החלק הקדמי של הנעל גם הוא מאד עבה ולכן ההתרוממות היא כזו גדולה.

הסלומון לעומת האחרות מספקת הזדקרות כמו מטוס ממריא שכולה שחצנות ורצון להתבלט. סלומון תמיד אהבו ״לבלוט״ וה Toe Spring המשוויץ שלהם לא שונה.

Trio_Ankle

בחלק האחורי של הסוליות של הרבה מזוגות הנעליים מסתתרת התרוממות קטנה נוספת. יחד עם ה Toe-Spring הן נותנות לנעל מבנה שמעט מזכיר רוקר, מעוקל קלות, ותיאורתית אמור לעזור לגלגול כף הרגל. בסלומון ובהוקה יש הגבהה משמעותית, ב Inov-8 המינימלית הוא הרבה יותר סולידי ולמעשה כמעט ולא קיים, אלא פשוט תפירה של סולית הגומי לחלק העליון של הנעל.

 

Trio_Back

פרופיל הגובה של הנעליים מעט מפתיע כי דווקא ה Inov-8 בעלת הסוליה היותר מינימלית (13:13) היא בעלת חלק עליון עוטף עקב וקרסול מוגבה ודווקא נוח. הסלומון שומרת על מראה סולידי יותר, וחסרה בה ממש לשונית הנעילה, עליה התלוננתי בביקורת.

ההוקה היא הכל חוץ מסולידריות במראה. נעל על סטרואידים.

Trio Liner

איך נכנסים לנעליים ?

להוקה בקלות, פתח ענק וללא בעיות. לסלומון זה קצת כמו להכנס לחליפת גלישה, כשאתה בפנים זה ממש נוח, אבל הדרך פנימה רצופה תסכולים, כי הנעל אמורה לשבת מעט כמו גרב אבל מתנהגת כמו נעל. ה Inov-8 היא קלאסית לגמרי, צריך לפרום שרוכים כדי להכניס כף רגל גדולה, אבל גם איתה אין בעיה מיוחדת.

Trio_Side

אסתטיקה ואיכות חיצונית ? לכל הזוגות האלה יש חלק עליון שסה״כ אין לי תלונות לגבי האיוורר והאיכות שלו. אף אחת מהנעליים לא נשחקה בחלקה העליון או נפרמה בצורה כזאת שגרמה לי לשים לב או להתייחס.

לגבי שרוכים וסגירות. נושא שאפשר לפתור אותו בקלות, אבל יכול להיות משמעותי ולהציק בריצות. השרוכים של ההוקה בונדי 2 רגילים לחלוטין נסגרים ומחזיקים מצוין. הסגירה המהירה של הסלומון גם המשיכה לעבוד היטב, אבל כבר ניכרת שחיקה משמעותית ברצועות הדקות. ב Inov-8 יש שרוכים מחומר סינטטי שאלמלא עושים קשר כפול, יפתחו, באחריות, בזמן ריצה כמה וכמה פעמים. זה מעצבן, אבל לא deal braker. בהחלט ייתכן שאחליף שרוכים בשלב מסוים.

מבחינת מראה ? ללא ספק הסלומון הם הכי קולעים לטעם שלי, ולא במקרה, סלומון משקיעים רבות בעיצוב. ה Inov-8 בחרתי בדגם הצהוב פיהוק הזה בעיקר בגלל מחיר (הדגמים האחרים היו יותר יפים, צבעוניים ואסתטיים, מה שמעורר שאלה האם דגמים כאלה קיימים כדי להוריד מחיר מראש), וההוקה ? יש לה חן של ענק, אתה מתרשם בעיקר מהגודל, אבל זה ממש למי שאוהב את הנוף שלו בגדול ומראה מגושם (לטעמי).

אז איך בכל זאת היה לרוץ עם שלושת הזוגות, בעיקר אחרי שכבר קראתם עליהם ביקורות מקיפות כאן בבלוג, והמשכתי לרוץ איתם עוד תקופה משמעותית ?

אני אנסה לתת ביקורת קצרה ועניינית לכל אחד מהזוגות.

הוקה

Hoka_vs_Inov8

הפוסט הקודם שלי על הנעליים האלה היה מניפסט רציני, ארוך ומקיף. אפילו חלק מקוראי הבלוג האדוקים מצאו אותו ארוך מדי, ורק החפרנים שתו אותו עד הטיפה האחרונה. ההוקה הם זוג נעליים שקניתי כי הייתי חייב לבדוק את הטרנד הזה של נעליים מקסימליות ולהבין מה הסיפור. המחירים שלהם מופרזים, לדעתי, והצורך בנעל מקסימלית נראה לי מוגזם.

הריצה איתם, בתקופה הראשונה, חידדה לי את התכונות שאני אוהב ולא אוהב בנעלי ריצה. בגדול, אני אוהב נעליים הרבה יותר (בסדרי גודל) מינימליות, ואוהב ״לתקשר״ עם השטח, ולא להשתמש במגהץ שלמעשה מנתק אותי מהקרקע, ובמובן מסוים גם מנתק אותך מהריצה והופך אותה לפעולה מכנית של כושר ולא לפעולה שלך עם הסביבה בסביבה.

אני כן מוצא שזאת נעל שבהחלט ראויה לאנשים שרוצים להשתמש בה לצורכי שיקום מפציעות קשות כאלה ואחרות, ולרצי אולטרה שבאמת מעמיסים על עצמם עומס כל כך קיצוני, ששימוש בנעליים מקסימליות בהחלט עשוי לעזור להם בשיקום ולהמעיט פציעות. לא הכרחי, אבל בהחלט חושב שהוא יכול להיות כלי לגיטימי אצל רץ אולטרה שהוא לא מינימליסט. אצל רצי אולטרה יש אתגרים גדולים ומורכבים הרבה יותר מלרוב הרצים הממוצעים.

למה בכל זאת המשכתי לרוץ איתם ? כי הם כאן ובארון. אני לא סבלתי מהריצה איתן, אבל גם לא מצאתי אותן כ״גילוי״.  אני לא אוהב לא להשתמש בציוד שרכשתי ואני לא סולד מהן. בנוסף, חשבתי שהשימוש בהן אולי יעזור לי בהתמודדות עם הכאבים הבאים וחולפים וניסיתי להשתמש בהם עם כאב, אחרי כאב, אחרי תקופה ללא כאב…

אני מוכרח לציין שלא מצאתי שום קו אחיד של תמורה במובן הזה, בניגוד לכל מיני פוסטים שקראתי, שהנעליים מעלימות פציעות וכאלה. נכון, בזמן ריצה איתן, הריפוד עושה עבודה מצוינת בשיכוך, אבל גם אחרי ריצה איתן , הופיעו כאבים או התעוררו כאבים, הן לא עושות קסמים. הן שימשו אותי בעיקר בריצות ערב ולילה שיצא לי לעשות לאחרונה ורובן היו על כביש. על כביש אני ״סובל״ יותר מהעומס של המשטח הסופר קשיח, ובהנתן המצב השברירי של הרגליים שלי והגוף בכלל, אני חשבתי שהם עשויים לעזור ולהקל. הם עשו זאת, חלקית בלבד ולא הייתה שום אחידות בתחושות בגוף אחרי ריצות איתן.

דעתי נשארה בשלה. אם אתם לא רצי אולטרה, או ממש סובלים מבעיה אקוטית, עדיף שתשקיעו בנעליים בעלי פחות סוליה, גם אם אתם לא מינימליסטים, יש כל כך הרבה דגמים עם שיכוך איכותי, דרופ ממוצע ותג מחיר נוח הרבה יותר שיעשו את אותה עבודה בצורה מצוינת.

Inov-8 Trailroc 235

Inov8_235_Foldable

מהתמונות שלה עם הזוגות האחרים, אפשר לחשוב שמדובר בנעל רגילה כמעט. אבל התמונה מעל מראה לכם את האמת. מדובר בנעל מינימלית, עם אותו עובי סוליה כמו ה Merrell Trail glove המקוריים. ההבדל העיקרי הוא במעט שיכוך, בקוביות האחיזה ותבנית הסוליה שמשדרות תחושה של נעל רגילה, אבל מדובר בנעל מינימלית לכל דבר ועניין עם דרופ 0 13:13 מ״מ.

מדובר באחות הרזה יותר של ה trailroc 245 שעליה כתבתי ביקורת מזמן, ויש לה אחות עוד יותר רזה, ה trailroc 150.

למעשה, מדובר בנעל שטח שטוחה ומינימלית, אבל לא ״יחפנית״. היא מספקת רמה נאותה של הגנה, אבל עם גמישות ותחושת שטח של נעל מינימלית. מדובר, ללא ספק, בנעל שאני הכי נהנה לרוץ איתה בתקופה הזאת ובכלל בשנתיים האחרונות. הריצה איתה היא הכי קלילה, הכי ריספונסיבית, והכי מחברת אותי לריצה ולסביבה. אני מאד מאד אוהב לרוץ עם הנעל הזאת.

הבעיה העיקרית היא דווקא לא בנעל (שאגב אני רץ ללא גרביים, אבל אפשר גם גרוב, והיא מרגישה טוב בשניה המצבים). הבעיה היא במוכנות הגוף שלכם, ובמקרה הזה שלי, לנעל כזאת מינימלית. הנעל מתעתעת, כמו שכתבתי. המינימליזם שלה מוסתר היטב במראה קלאסי. אני מתפתה לרוץ עם הזוג הזה לא מעט, ואז הגוף מזכיר לי שאני קצת פצוע, קצת לא גמיש, קצת לא ישן טוב, והכאבים מתחילים.

חשוב שתדעו שאם אתם מחפשים נעל מינימלית בסגנון ה Merrell Trail Glove אבל עם מעט יותר שיכוך ואחיזה, זאת הנעל בשבילכם. מצד שני, דעו שזאת נעל מינימלית לכל דבר ועניין. דרופ 0 היא תכונה בנעליים שדורשת הסתגלות משמעותית מהגוף, וכנ״ל הגמישות של הנעל. העומס שמועבר חזרה לגוף הוא משמעותי ומצטבר.

נעל נפלאה לאנשים שרוצים נעל שטח איכותית מאד, שטוחה, מינימלית, עם מעט שיכוך, אחיזה פנטסטית והרבה תחושת שטח. במובן הזה, היא בדיוק מה שחשבתי שיהיה השלב הבא כשרצתי עם ה 245.

יופי של סדרה של Inov-8.

Salomon Sense Pro

Sense_Toe_High

על הנעליים האלה כבר קראתם ביקורת לפני לא הרבה זמן, ולכן היא הביקורת כאן היא קצרה. אתחיל מהשורה התחתונה: אני לא מצליח להתחבר לנעליים האלה, לא משנה מה אני עושה.

החלק העליון מצוין, אין תלונות, את זה אתם כבר יודעים. אבל הריצה בנעליים מספקת חוויה שבשבילי היא לא מוצלחת. הריצה איתן לא נעימה לה, מרגישה קשיחה ולא טבעית. אם ההוקה משככים ומרככים הכל, וה 235 מעבירה קרקע בצורה פנטסטית, הנעל הזאת עושה את הגרוע שבשניהם בשבילי. היא עבה וקשיחה יחסית, ולכן לא משככת אלא יותר ״מעל״ השטח, ומצד שני הקשיחות לא מאפשרת ״להרגיש״ ממש את הקרקע.  אני לא מרגיש שאני מצליח לנחות עם הנעליים האלה על מרכז כף הרגל, והריצה איתן מרגישה לי משמעותית שונה בגוף מריצה בזוגות האחרים.

ברוטציה היא הייתה הזוג הפחות מועדף עלי. הייתי בוחר בה בעיקר בגלל שלא רציתי לרוץ עם ההוקה את רוב הריצות בשטח, ומצד שני ה 235 המינימלית יצרה ברגליים שלי עומס גבוה מדי, ולכן הייתי חייב למתן עם נעל יותר סולידית.

Sense_Pro_Footbed

תכונה מעצבנת נוספת בנעליים האלה היא משיכה של המדרס הפנימי אחורה ומעלה שיוצא מאחורי העקב. בגלל שרצים בלי גרביים בנעליים כאלה, אז החיכוך גבוה, והמדרס לא מחזיק. זאת תופעה שמופיעה בזוגות נעליים שונות מדי פעם, והיא בעיקר בעיני בעיית יצור ותכנון, ולא בעיה של המשתמש. הייתי מצפה מנעליים כאלו להיות נטולי מדרס. אין לו חשיבות אמיתית. חבל.

כמו שכתבתי בביקורת ההיא, אני יודע שהרבה רצים אוהבים אותה ושהיא עשויה בהחלט להיות נעל ראויה למי שרוצה לרדת מפלטפורמה יותר עבה לנעל יותר רזה. אני לא התחברתי ואני חושב שיש אלטרנטיבות בעלי תכונות דומות, טובות יותר, במחיר טוב יותר, עליהן תקראו בהמשך השנה. קיים סיכוי סביר שאני אפסיק לחלוטין להתשמש בהן בקרוב, למרות שהנעליים עצמן עדיין לא נגמרו. בהחלט אחכה להזדמנות הכלכלית לנסות את ה S-lab sense ultra, שהיא הנעל של סלומון שבאמת רציתי לנסות.

 

סיכומים

כמו שפתחתי את הפוסט, מדובר בתקופה לא פשוטה מבחינתי בכל מיני אספקטים של החיים וההשפעה שלהם על הריצה, הגוף והפעילות שלי.

הרוטציה בנעליים הייתה גם במטרה לראות מי/איך ואיזה שילוב מגיב טוב למצב הגופני הנוכחי שלי. אם קראתם בין השורות, קצת מצאתי את עצמי במצב שבו אף זוג בעצם לא נותן לי מענה טוב לתקופה הזאת, כי ההוקה הם פשוט מפלצתיות מדי לטעמי, הסנס-פרו הם נעל שאני פשוט לא אוהב, וה-235 שאני אוהב מאד היא מינימלית מדי למצבי הנוכחי.

לכאורה, הסנס-פרו הייתה אמורה להיות ה Go-to shoe שלי. האמצע שמגשר בין העולמות, ובפועל היא הנעל האחרונה שאני רוצה לרוץ איתה כרגע, כי אני פשוט לא מצליח להינות בריצה איתן.

האם זה תירוץ לקנות עוד זוג ? כנראה, שמהיכרות שלכם איתי, אתם כבר יודעים שאני לא צריך תירוצים. 🙂 זה לא תירוץ. אני ממצה את כל הזוגות, ואני עדיין נהנה מריצה עם שלושתם, כי הריצה היא לא רק הנעליים, למרות ההתופעות שציינתי. שלושת הזוגות מחזיקים מצוין, ויש סיכוי רב שאת ההוקה והסלומון אעביר בשבועות הקרובים הלאה למשמרת הבאה שלהם.

יחד עם זאת, מאד הייתי רוצה להרגיש שאני מצליח לשמור על רמת הפעילות המאד מתונה שלי, ולא לחשוש ולהתלבט לגבי זוג הנעליים שאיתו אני יוצא לרוץ. אני הולך לנסות זוג כזה בקרוב, ואני מקווה שכשאצליח לצאת מהתקופה המורכבת הזאת, מחוזק ובריא, אחזור לרוץ עם ה 235 בקביעות ונעליים בעלי תכונות דומות, כי נדמה לי ששם נמצא ה Sweet spot שאני רוצה להיות בו, אבל אני עדיין לא שם,לא כרגע.

אם אתם מכירים את הזוגות, ויש לכם תובנות וחוויות שונות ונוספות אתם מוזמנים להגיב ולשתף.

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על אן דן דינו – ביקורת ארוכת טווח לשלושה זוגות נעליים

  1. מורן הגיב:

    היי רן…
    אני מחפש את ה"מקבילה" של ה-235 לכביש – נעל עם תכונות דומות, עדיפות לטיפונת פחות מינימלית, נניח דרופ 3-4, ושיכוך דומה. המלצות? אולי דגם אחר של inov8?

  2. Omri Ben-Ari הגיב:

    חשבת לנסות את ה Pearl Izumi N1 Trail ?
    אולי לא מינימליות כמו ה 235 אבל בשבילי מרגיש מספיק מינימלי בשביל להרגיש כל אבן וקימור בקרקע…

  3. תומר אולמן הגיב:

    למה שלא תחזור ל 245?

    • ranpergamin הגיב:

      אחזור, לא מצאתי מחיר טוב אבל אני חושב שגם היא אולי מינימלית מדי לתקופה העדינה הזאת מבחינתי, אבל אם אמצא דיל אקנה

  4. יוני הגיב:

    מהנה ומחכים, כתמיד.
    תודה על ההשקעה והשיתוף.

  5. זהר הגיב:

    רן – תודה על המאמר המעניין.
    אני רץ לאחרונה רק עם ה 235 שלי ונהנה מהם מאוד. גם בריצות ארוכות אני מרגיש תחושה נכונה ונוחה. אני אוהב להרגיש את הקרקע, לא אוהב שיכוך, ומעדיף נעליים עם דרופ אפסי. עבורי הם היו אהבה מהריצה הראשונה.
    גם סינגליים טכניים, גם שטח, או מישור שאני מעלה קצב הנעל נותנת תחושה מצויינת. בהחלט לא לכביש או משטח קשה.
    זהר

  6. runninglife הגיב:

    הי,

    יש מצב שהרצון שלך לנעליים מינימליסטיות ומיוחדות הוא הגורם לפציעות שלך? פציעות קרסול ורגל תחתונה לרוב אומרות לי להפסיק קצת עם המינימליזם

    • ranpergamin הגיב:

      זה קשור, אבל חושב שבתהליך היה שאחרי הפציעה הראשונה, התרכזתי ריכוז גדול בטיפול ברגל הפצועה בלבד, במקביל המשכתי לרוץ עם זוגות לא מאד מינימלית אבל הדרופ המופחת בהחלט בעל משמעות.

      את הכאבים המאד עדינים התחלתי כבר להרגיש לפני כמה שבועות, אבל כמו גבר אובססיבי טוב, החלטתי להמשיך להתנהל עם זה. דווקא אני לא רץ כמעט כלל עם נעליים מינימליות באמת ואפילו לא עם דרופ מופחת מאד. זמן רב רצתי עם ההוקה והסלמון ונדמה לי שהייתה החמרה גם בתקופה ההיא.

      הסיבות לכניסה אליה הן לדעתי חולשה, היעדרת טיפול ותגובה בזמן, וכמובן עייפות/תזונה.

      אני לא מצליח לצאת ממנה לדעתי בעיקר בגלל (מחסור) בשינה, (מחסור ב)שחרור ותזונה, דבר שהוא מאד קשה ומורכב בתקופה של חודשים האחרונים אצלי.. הריצה באמת בעצימות נמוכה ובנעליים לרוב לא מינימליות.

      • runninglife הגיב:

        את הסולומון לא מכיר אבל גם להוקה דרופ נמוך ואם אני זוכר נכון גם נעלי ההליכה שלך עם דרופ נמוך ואולי אפילו מינמליות.

        הסיבות לפציעה ולחוסר יכולת לצאת ממנה רבות ומגוונות ויכול להיות שחוסר שינה קשור (למרות ש20 שבועיים זה באמת קצת) אבל הנעליים דווקא מרגישות כחשוד המיידי

      • ranpergamin הגיב:

        מסכים, אבל כל הנתונים האישיים של החיים שלי מצביעים שהנעליים הם לא המקור לאי יציאה ממנה, אבל בהחלט יכול להיות שהעומס על הרגל בשילוב עם הנעלה מינימלית ביום יום עשו את שלהם.

      • ranpergamin הגיב:

        נעלי ההליכה שלי בשנה האחרונה הם בעלי 8 מ״מ (פטגוניה) ו 0 מ״מ (keen cnx) לסרוגין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s