סיכום (חצי) שנה ב"ציידת" – הטוב, הרע והלא נורא

end-of-year

הגיע הזמן לסיכומי שנה. זמן מצוין. הבלוג חוגג חצי שנה לפתיחתוֿ, ואני מסכם שנה ארוכה. בפוסט אני אגע בציוד, בכמה דברים שחוויתי השנה, ובקצוות של נושאים שיפתחו במהלך השנה הקרובה לפוסטים יותר מפורטים.

קודם כל, אני רוצה לפתוח בתודה. תודה כנה לכם הקוראים, המגיבים, המפרגנים וגם מעבירי הביקורת. הבלוג הזה, יש לו מטרה יחידה, והיא לשתף את הקוראים בדברים שאני חושב ומדבר במילא, לקוות שעוד אנשים יהנו מהידע שלי, ושאולי גם לי יצמחו ממנו כמה מחשבות מקוריות (ויש קצת כאלה). תודה לכם שאתם קוראים, עוקבים, משתפים ומגיבים.

ועכשיו Lets Get Dirty….

אני אפילו לא זוכר איך התחיל הרעיון לבלוג.  אולי זה התחיל כשהצבתי לי את 60 הק"מ של סובב עמק על לוח האירועים ל 2012, והתחלתי להגביר ק"מז לקראת התחרות. במסגרת שבועות של 40-50-60 ק"מ, התחלתי לראות שחיקה גדולה של הציוד, תחלופה גדולה (בעיקר של נעליים) שעות רבות על הרגליים ומכאן גם הצורך לקנות חכם, ולהתנסות בדברים שונים.

קנייה באינטרנט לא זרה לי, ואהבה לציוד לא זרה לי גם כן. אני לא מתכחש ולא מנסה לצייר תמונה כאילו זה בלוג לכאלו שאין להם כסף לבגדים או נעליים. זהו לא בלוג שבא לפטור את בעיות הרעב, הכלכלה ומעמד הביניים של מדינת ישראל. בשביל זה יש בלוגים אחרים, מצוינים ונהדרים.

הבלוג הזה נולד מתוך רצון לשתף את הקוראים והקוראות, ששותפים ל"שריטה" שיש לי, ולעזור גם להם לעשות סדר בים המידע, ולנסות לעזור שהתחביב / אובססיה / דרך חיים הזאת תעלה להם פחות כסף באמצעות צרכנות חכמה, היכרות עם מוצרים שונים ודרכי קנייה שונות.

הידע שצברתי, העובדה שאני פעיל מאד, אוהב לשתף ונהנה לעזור; השילוב של כל הדברים האלה, הוא מה שהוליד את הבלוג, וכנראה גם לכך, שנכון לעכשיו הוא כאן כדי להשאר.

אז איך אני מסכם את השנה הזאת ?

אני אסכם אותה בהקשר של חלק מפריטי הציוד שסקרתי בבלוג, פוסטים חשובים, כמה תובנות חדשות וגם קצת על עניינים אישיים יותר שבהם נגעתי ועוד אגע בהמשך. לא יהיה כאן סדר מופתי, מעדות מוסף סופשבוע של סוף שנה, אבל כן יהיו כמה "ציונים" לשבח או לכשל על התנסויות שהיו לי.

נעליים

זאת הייתה השנה הראשונה בה התאמנתי לאירוע ריצה בסד"ג של אולטרה מרתון משמעותי (מירוץ יותר ארוך ממרתון). הדבר דרש ממני קילומטרז' גבוה במיוחד שהלך וגבר עד אמצע השנה, ואז דעך בעקבות פציעה (עליה עוד אכתוב, ואפשר כבר לראות את הקשר בשני חלקי המשפט).

במהלך התקופה הזאת החלפתי כמה וכמה זוגות נעליים. לא רק שהחלפתי לא מעט זוגות (כמעט כל 3 חודשים וסד"ג של 450-550 ק"מ) אלא גם תמיד דאגתי / השתדלתי לדאוג שיהיו לי שני זוגות כדי לא להתקע בלי נעליים, ובמידה וזוג אחד לא "תופס" אז יש לו חלופה.

יותר מזה, זאת הייתה השנה שבה עשיתי את המעבר ההדרגתי (לא מספיק..) שלי לנעליים מינימליות. ועל כן, בדר"כ השילוב היה של זוג מינימלי עם זוג פחות מינימלי. היו לא מעט זוגות השנה, קראתם/ן כאן כמה וכמה סקירות, לא על כולן אעבור שוב. אעבור רק על אלה שהשאירו עלי רושם מיוחד, יוצא דופן, לטובה ופחות לטובה.

המאכזבות

MT00_FoldsAltra_LonePeak

שני זוגות הנעליים שהכי אכזבו אותי השנה (וגם עלו הכי הרבה, בדיעבד) הם ה New Balance MT00 והאלטרה LonePeak.

שני זוגות שקניתי כל אחד למטרות שונות לחלוטין, ושניהם אכזבו אותי אכזבה קשה.

ה MT00, הייתה נעל שהמתנתי לה בציפיה רבה. חיכיתי לנעל דרופ 0, עם סוליית ויבראם. לא ה 110 העדינה ולא המינימוס 10 עם דרופ 4 מ"מ. הציפיה הייתה גדולה, המחיר היה לא זול והאכזבה הייתה גדולה מאד. הנעל לא הייתה לי נוחה, הייתה לי מינימלית מדי, מחומר רגיש מדי, עם פגמים תכנוניים קשים לטעמי, ולמעשה אחרי כמה ריצות היא אופסנה בארון. כל פעם שאני פותח את הארון ורואה אותן, אני שואל את עצמי אם אנסה מתישהו להתחבר אליהן מחדש. מכירות החיסול של הסדרה הזאת מעידות על כשלונה המסחרי וכנראה שיש סיבות טובות. הנעל הייתה נסיון לא מוצלח לטעמי, משהו שה MT1010 ,על אף שהיא שונה מבחינת קהל יעד, באה לנסות לתקן.

את האלטרה LonePeak הזמנתי כשכבר התחלתי להרגיש סימנים של פציעה. הזמנתי, מתוך מטרה לקבל נעל יותר מרופדת, אבל דרופ 0. כזו שאוכל לרוץ איתה בהחלמה מהפציעה,שיש לה Rock Plate אבל עדיין להשאר נאמן להגבהה המופחתת. טעיתי כאן, ואני מאשים רק את עצמי, כי אם הייתי קורא את הביקורת של Biker Nate לפני הקניה, לא הייתי קונה אותה. הנעל קשיחה, גדולה, לא יושבת טוב על הקרסול, מרגישה מגושמת בזמן ריצה למי שכבר רגיל לנעל מינימלית, חתיכת הגומי בעקב לא תרומת כלום והמחיר בכלל לא זול יחסית לזוגות אחרים. הנעל עברה להיות נעל הטיולים שלי וגם שם אני לא שש אליה, שכן אחרי כל טיול איתה כואבות לי כפות הרגליים. אין לי הסבר. ה Superior אמורה להיות "הנעל "שרציתי" וגם עליה יש ביקורות חלוקות, ואני מחכה לראות לאן כל זה ילך.

המוצלחות

Merrell_trail_gloveIMG_0486

שני הזוגות שאני חושב שהכי אהבתי מכל השנה הזאת הם ה Merrell Trail Glove וה Stem/Leming.

את המרל גיליתי "מחדש" לאחרונה. הסיבה שאני בוחר בהן, דווקא כי הן "תמיד היו שם". כמו הדבר הבטוח שאתה לא הולך עליו ובסוף מגלה שהוא הכי טוב שהיה בשבילך ופשוט "לא שמת לב". ניסיתי דברים אחרים, ולבסוף כשההזדמנות הגיעה קניתי זוג כזה במחיר מצוין. מדובר בנעל מנימלית למדי, שלא יהיה ספק.  10 מ"מ שטוחים ללא rock plate. אבל מדובר באחד הזוגות המינימליים היעודיים לשטח הטובים ביותר שממשיכים להוביל בבטחה גם אחרי שהשועלים הגדולים הוציאו דגמים מינימליים לשטח. תכנון מעולה, שריכה גאונית ובעיקר עיצוב שעל כף הרגל שלי יושב פיקס. אני רץ כבר חודשים ללא גרביים וזו ללא ספק הנעל הנוחה ביותר שיש לי עד עכשיו לריצה ללא גרביים. בלי קשר זאת הנעל הנוחה ביותר מבחינת התכונות שאני חיפשתי בנעליים של תא בהונות גדול, שטוחה, אחיזה מצוינת בעקב ושריכה נוחה ולא לוחצת. יחד עם זאת, אני רוצה גם קצת יותר ריפוד או Rock Plate. לצערי, חבל שה Mix Master 2 לא ממשים את אותן תכונות (צרות יותר), כי אז היה להן סיכוי להיות נעל הריצה המושלמת בשבילי.

הנעל השניה היא נעל שאני מתגעגע אליה געגועים עזים. מתגעגע ולא חוזר אליה (בנתיים) רק בגלל הפציעה. ה Stem שבנתיים שינו את שמם ל Leming. מדובר בנעל מינימלית מאד ליום יום. הזמנתי מהחברה זוג בערך חודש אחרי שהתחילו למכור, וכשאני הייתי עמוק בתוך המעבר להנעלה מינימלית. חיפשתי נעל מינימלית ליום יום/עבודה. כשנעלתי אותן,זאת הייתה הפעם ראשונה שהרגשתי איך זה אפשרי להיות עם נעל על הרגל, להרגיש יחף, להרגיש עם גרב, למעשה להיות בלי גרב והכל בו זמנית. והדבר המדהים ביותר בכל הסיפור הזה, שזה רק הלך והשתפר. הנעל נהייתה פשוט חלק מהגוף שלי לתקופה והייתי איתה בבית, בחוץ, בכל מקום. הרגישה לי כמו הדבר הכי טבעי שיכול להיות על כף הרגל שלי. מעולם נעול לא הרגיש לי כל כף יחף מצד אחד אבל מוגן ומבודד מצד שני.

הקאמבק הגדול

Vivo_Barefoot_Neo1

VivoBarefoot היא חברה שהרבה זמן אני לא מצליח להבין. מצד אחד חלוצים, באמת חלוצים. מוצרים ברמה מאד גבוהה, מגוון רחב של הנעלה מינימלית לגברים, נשים וילדים. מצד שני, שיווק בעייתי, מידות לא אחידות ונעליים לעיתים לא ברורות, מחירים הזויים וחיסולים הזויים לא פחות.

ה Neo היא נעל שקניתי בשביל לרוץ את חצי מרתון תל אביב (כביש כמובן), ולריצות כביש מזדמנות (כמעט שאין כאלה). תא בהונות ענק, סוליה "משולבת" שטח/כביש ובידוד/איוורור במידה טובה ביחד. כל אלה יחד הפכו אותה לנעל שמצד אחד לא ברורה לי, ומצד שני היא שוב ושוב מוכיחה לי שהיא זוג שפשוט נוח לעשות איתו הכל. כביש, שטח, ריצה,חדר כושר, הליכה, קזו'אל וכל זה תוך כדי שהיא שומרת על פאסון יפה, נוחה מאד, יושבת נהדר בלי גרביים, מרווחת ולא נגמרת. אני מבסוט, קניה מעולה, פשוט לקח זמן ליצור כימיה, אבל בסוף הרומן מצליח.

הלבשה

השנה הצטיידתי לא מעט, בהלבשת ריצה בעיקר. הפריטים המרכזיים היו פרטי הלבשת חורף שכן זה היה החורף הראשון שבו רצתי בעצימות כל-כך גבוהה. למעשה את רוב תקופת האימונים האינטנסיבית שלי עשיתי בחורף.

יש שני פירטי לבוש שהשאירו עלי את הרושם הכי משמעותי. לא היה אף פריט לבוש שאכזב אותי באופן קיצוני, בניגוד לנעליים.

Screen Shot 2012-11-20 at 1.55.24 PMBetter_than_naked_body

על הביגוד של Gore כתבתי באחד הפוסטים האחרונים ואין צורך לחזור על המילים. החולצה הזאת Gore Magnitude, היא זאת שהתחילה את הרומן הזה, ואחרי שחזרתי אליה בימים האחרונים בעקבות הצניחה של הטמפרטורות באיזור, אני רק משוכנע עוד יותר בכך שמדובר באחד פרטי הלבוש הטובים ביותר שיש לי.

עשרות ריצות, עשרות כביסות והחולצה לא מגלה סימני עייפות, נעימה לעור, יושבת נהדר, מתאימה למגוון רחב של תנאים והופכת את הבחירה שלי לקלה. אני ממליץ עליה בחום, ואפילו הייתי לוקח אותה ליום יום אם לא הייתה בעלת אופי כל כך ספורטיבי.

הפריט השני הוא מעיל הגשם שלי North Face Better Than Naked. לצערי (ולצערם של עוד כמה שביקשו את עזרתי), North Face הפסיקה לייצר את המעיל עם כובע. לא ברורה לי ההחלטה, ואני מניח שיש להם את השיקולים שלהם. מדובר במעיל שחיסל סופית את ההתלבטות שלי,בימים רטובים, האם לקחת את המעיל או לא, ירד גשם או לא, לצאת או לא לצאת. מדובר במעיל ריצה פנומנלי, קל, לא מורגש, מגן מעולה, נראה נהדר ונוח לאחסון על המותן, ביד או בתיק כשלא צריך אותו. פריט חובה לטעמי לריצת חורף מהנה. כמובן שיש עוד מעילים נהדרים בשוק, בשבילי זה עובד מושלם.

ציוד

רכשתי מגוון ציוד השנה שמשמש אותי בפעילויות השונות שלי. מקלות הליכה/ריצה, משקפיים, כובעים ועוד. יש רק פריט אחד שאני מרגיש צורך לחזור אליו בקטגוריית "הכי רגשות מעורבים" שלי.

Omega-Start

מדובר בתיק ריצה Omega של חברת "ההזנק" הצעירה UltraSpire. בביקורת הראשונה שלי, קטלתי את התיק. אין דרך להגדיר זאת אחרת. הייתי מלא רגשות שליליים כלפי חוויה לא טובה ואכזבה ביחס לציפיות שהיו לי. בכלל, באותם ימים של פוסטים ראשונים קיבלתי פידבקים מכמה חברים שעלול להיווצר רושם שאני רק שלילי כלפי כל פריט שעליו כתבתי. השתדלתי לאזן עם הזמן 🙂

אחרי כמה חודשים ואחרי שנחשפתי לפריט הנחמד הזה באדיבותו של דורון שלמון, הרגשתי שאולי הגזמתי מעט. מדובר בתיק מצוין, אבל יש בו בעיני עדיין כשלים תכנוניים שלא הייתי מצפה מתיק בתג מחיר שכזה. כשלים שהייתי צריך לפתור באלתור או באמצעות אביזר צד שלישי. יחד עם זאת, עכשיו, בהנתן התיקונים שעשיתי מדובר בתיק הכי נוח שיש לי. הכל נגיש, הנפח נהדר, יושב מעולה, שקית השתיה יושבת טוב, ובהחלט מדובר על תיק מהליגה הראשונה ביותר. מעלותיו, ייתכן, עולות על חסרונותיו (כפי שאני תופס אותם), אבל זה לא אומר שאני לא מצפה שהחסרונות יטופלו בגרסאות הבאות. פגמים תכנוניים כאלה, לטעמי, לא צריכות לקרות בתיק כזה.

הפוסטים הכי משמעותיים

יש שני פוסטים שאני מרגיש קשור אליהם באופן אישי במיוחד. שני פוסטים שבאו ממקום שהוא לא מקום של ציוד פרופר, אלא גם אידיאולוגיה, אמונה, דרך חיים , טרנספורנמציה שעברתי/אני עובר והם קשורים אחד בשני. תקראו לזה איך שאתם רוצים.

caballo_blanco

Born to Run, ספרו של כריסטופר מקדוגל, דמותו הראשית של מיכה טרו (וגם מותו השנה) הם אולי האירוע המכונן והספר המשמעותי ביותר שקראתי השנה, ואולי המשמעותי שקראתי בחיי. ה"ביקורת" שכתבתי עליו הייתה ניסיון קטן שלי להעביר את מה שהספר נתן לי, ואת התהליכים שאני עדיין עובר ברבדים שונים בחיי, שקשורים קשר עמוק למה שהקריאה בו עשתה לי. אני אסביר.

בעולם הריצה, הריצה המינימלית והיחפה יש הסוגדים לספר ואף לסופר ויש את אלה שמלאים בביקורת ובנסיונות להוכיח כמה הוא רע ולא טוב.

יש שיגידו,שעל פי כתיבתי, אני שייך לסוגדים. לא איכפת לי כל כך ההגדרות. אני לא חושב שנולדנו באמת לרוץ, אני לא חושב שריצה יחפה היא בהכרח הדבר שצריך לשאוף אליו, ואני לא מתחבר לגישה שכריס מקדוגל מפיץ של "רק תוריד את הנעליים והכל יהיה בסדר". ריצה היא אמצעי, לא מטרה.

אני כן חושב שהספר הזה הגיע אלי לקרקע בשלה. בטיימינג הנכון, והשאיר את הרושם הנכון. אני חושב שהספר הזה מקפל בתוכו הרבה קצוות של דברים שידעתי, לא ידעתי, דברים שידעתי להגדיר, לא ידעתי להגדיר, ובעיקר הספר הזה גרם לי להסיר מעלי "חסמי ראיה" בהמון אספקטים בחיי שעד היום קיבלתי אותם כמובן מאליו בלי לשאול את עצמי שאלות.

הוא גרם לי להבין מה עניין ומשך אותי בריצה המינימליסטית, הוא גרם לי להבין חלק מהתחושות והחוויות שריצה גורמת לי ולעוד רבים אחרים. הוא פתח לי פתח להבנה של הטבע שלנו, ובעיקר, הוא גרם לי להבין שבלא מעט דברים בחיי חייתי במטריקס עד היום והגיע הזמן לצאת ממנו. זה קרה לי עם הנעלה, הנעלה לילדים וזה קורה עכשיו למשל עם תזונה. את כל זה,אגב, הוא עשה לי תוך כדי שהוא גם ספר קריאה מרתק, קליל ומהנה עם עלילה ודמויות מצחיקות מאד.מותו של מיכה טרו במהלך השנה היה עוד תזכורת לכך שלבחירות שלנו יש השלכות משמעותיות על חיינו, לעיתים הרבה יותר ממה שאנחנו רוצים לחשוב.  להמליץ צריך ?

Shoes_on_feet1

הפוסט השני והחשוב ביותר בעיני הוא הפוסט על הנעלה מינימלית לילדים. הוא חיבר את האהבה שלי לריצה, את המעבר למינימליזם ואת ההורות שלי למקום אחד, שבו הצלחתי גם לרכז משהו שהתבשל והתגבש לו הרבה זמן, וגם (כנראה) להצליח להעביר את זה לקהל גדול של קוראים. לפוסט הזה יש עד ליום זה כבר מעל 3000 קריאות, וזה אומר לי שאולי יש סיכוי שכמה מאות אם לא אלפי ילדים ילכו בשנה הקרובה עם נעליים או סנדלים מינימליים או לכל הפחות הנעלה שתהיה יותר טובה לכף רגלם ממה שנעלו עד עכשיו, לפני שהמודעות נכנסה לתמונה. ואם זה הצליח אז השגתי מטרה גדולה.

הרעיון לפוסט הזה התבשל לי הרבה זמן אחרי שבחרתי נעליים לילד שלי וכבר הבנתי שיש משהו שאני חושב שאי אפשר להתעלם ממנו, צריך לחלוק אותו עם אחרים, וכדרכם של תעשיות רבות שמשפיעות על חיינו, עובר מתחת לרדר של רבים.

זה כבר לא רק אני והרגליים שלי, זה ההתפתחות של הילד שלי, היציבה, ההליכה והריצה שלו. אני מאד מאמין במה שכתבתי, וחוץ מסימוכים מדעיים, יש הרבה Common sense שפשוט הצליח להעלם בהר של מארקטינג יעיל של תעשיית הנעליים.

התהליך הזה גם חשף אותי לכוחם של תעשיות מסחריות שונות, השפעתן עלינו ועל החסמים שלנו ואיך אנחנו תופסים את המציאות שלנו, את הצריכה שלנו. דברים שלעיתים מושרשים עשרות שנים בלבד, ולעיתים מאות ואלפי שנה.

אני מאד מאד שמח שהפוסט הזה הגיע לכל כך הרבה קוראים, שבין אם מסכימים או בין אם לאו, לפחות פתחו את הראש והעיניים לאספקט נוסף בחיינו שצריך לתת עליו את הדעת ולקחת אותו בחשבון.

בגלל העניין, החשיבות שלו, כמו שאני תופס אותו, פתחתי דף מיוחד שמרכז קישורים לפוסטים, קישורים לדגמים וחברות שמייצרות נעליים מינימליות לילדים ודרכי מדידה והזמנה. הדף מתעדכן קבוע ואני אשמח ושמח תמיד לענות לכל שאלה ובקשה בעניין.

יש לי עוד כמה נושאים אישיים  יותר בקנה שאני רוצה לחלוק, אבל חשוב לי לעשות את זה בצורה ראויה ובפוסטים מושקעים יותר. תזונה, אוכל ודיאטה, עניין שהוא קרוב לליבי אבל עוד לא בא לידי ביטוי בבלוג הזה, והמשך של העמקה בעניין ההנעלה המינימלית והנעלה מינימלית לילדים, כשלאחרונה נחשפתי לכמה מאמרים מרתקים בעניין.

זמן פציעות

לצערי על חצי שנה ראשון ופורה מטיל צל גדול. הצל הגדול והמכביד של הפציעה שממנה אני סובל. "נשיכת הערפד" של פציעות הריצה הגיעה גם אלי, והתמודדות איתה רוויה בתסכולים, עליות, מורדות, רגעי שפל ורגעי התרוממות קטנים. הפציעה הזאת גזלה ועודנה גוזלת ממני משאבים נפשיים, כספיים ומשאבי זמן גדולים מאד. אני מתמודד איתה יום יום בעליות ובמורדות, ואני לומד המון תוך כדי. אני לא מאחל לאף אחד להפצע כדי ללמוד, אבל אין ספק שזאת תקופה שמלמדת המון. פציעה כרונית בשונה מפציעת "זבנג וגמרנו" היא שיעור מתמשך, יום יום, שעה שעה.

אני מרגיש שעליתי על נתיב נכון בהתמודדות איתה, אבל טרם הגיע העת לסיכומים ולהצהרות, ולכן את ההרחבה בנושא הזה אשמור לתזמון המתאים כאשר אוכל להגיד, בלב שלם, שהעניין מאחורי או לחלופין בבקרה מלאה. אני עדיין לא שם.

אחרית דבר

אני רוצה לאחל לכולנו שהשנה הבאה תהיה יותר טובה מזו שחלפה. למי שרץ, פשוט להמשיך. אנחנו לא מבקשים הרבה. להורים, בעניין ההנעלה המנימלית, להמשיך להפיץ את המסר, להמשיך לדאוג שילדכם ינעלו הנעלה שמגנה על הרגל, לא תומכת ומאפשרת להם להתפתח כראוי, ולשאר הקוראים שסתם נהנים מהבלוג, מבטיח להמשיך ולשתף כמה שרק אוכל.

שנה טובה.

רן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

18 תגובות על סיכום (חצי) שנה ב"ציידת" – הטוב, הרע והלא נורא

  1. adam goldberg הגיב:

    תודה לך על כל המידע וההשקעה שבאה מהלב.
    אני מצטרף להמלצות על הטרייל גלאב של מרל.
    מקווים לקרוא עוד סקירות מרתקות, רן!

  2. Ben Katz הגיב:

    בלוג נהדר רן
    keep em coming

  3. יוני הגיב:

    החלמה מהירה ומזל"ט, או ליתר דיוק, חצי מלז"ט!

  4. יוני הגיב:

    החלמה מהירה ואחלה בלוג.
    הגעתי לא מזמן וקראתי בשקיקה!

  5. רן בר-זיק הגיב:

    תודה רבה על כל הפוסטים. אני, כמתחיל בעולם הריצה, למדתי המון ונעזרתי רבות בפוסטים ובמידע.

  6. uriyoeli הגיב:

    תודה על הבלוג. הביקורות והמידע הנצבר בו הם משמעותיים ועוזרים לי לגבש צורת התנהלות אישית בצרכנות ציוד ריצה.
    באסה של פציעה, הפלנטר פאשיה. גם אני מתמודד איתה עכשיו. עקשנית, כאילו שהדלקת מתעקשת להישאר. מבאס גם להבין שזה זה, ודרכי הקיצור להחלמה עלולות רק להאריך את משך הפציעה. אבל כולם גם אומרים שבסוף זה עובר, אז יש למה לצפות.
    החלמה מהירה.

  7. ASHER COHEN הגיב:

    תודה רבה על יוזמה מחזק את ידיך ותמשיך להחכימנו אידע בחלוף הזמן / מרחק לגבי ה / INOV 235
    למרות שמניסיוני מה שמהתחלה נראה ומרגיש טוב לא מאכזב בהמשך
    דרך אגב מישקולי מחיר והצע אני כבר מספר שנים קונה הכל און לין (Wggle) ולרוב בלי בעיות .
    תודה וים טוב

  8. רון הגיב:

    בלוג מצוין ועוזר המון (גם אם לא תמיד רושמים ומגיבים), תמשיך לכתוב…

  9. ariels62 הגיב:

    שבת שלום. ותודה: מחכים, מרחיב דעת וכתוביפה.

  10. Itamar Latnik הגיב:

    נהנה לקרוא את הפוסטים שלך וכיף לי שאפשר להתייעץ עם עוד פרסונה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s